למה כל כך קשה לנו לדבר על מיניות? נראה שמבין כל הנושאים הפיזיולוגיים-חברתיים זה הנושא היחיד שנשאר בטאבו. תשאלו בחורה ממוצעת כמה פעמים בשבוע היא מאוננת ותתחילו לספור את כמות הצבעים שפניה מחליפים. זה די מצחיק, כי המצווה הראשונה שניתנה לאדם וחווה, אם ללכת לכיוון התיאולוגי, היא לפרות ולרבות ולמלא את הארץ. אני מעלה את התיאולוגיה מכיוון שזה נראה שהדת היא דווקא זאת שהפכה את הנושא לטאבו, בעוד שהייתם מצפים דווקא מהאנשים שטוענים שאלוהים ברא את האדם בצלמו ובדמותו, לחגוג את גוף האדם ואת כל הדברים הטובים שהוא מביא איתו. כן, למלא את הארץ זה חשוב, אבל זה גם כיף, אז למה כל כך קשה לנו לדבר על זה?
וזה לא שהאנושות לא ניסתה להידרש לעניין לאורך המאות. מי לא היה ביוון ונתקע שעות מול המדפים בחנויות התיירים שמציגים העתקים של כדים עתיקים ועליהם מצויירות סצנות כמעט פורנוגרפיות? מי לא קנה לחבר הכי טוב פסלון של זין עצום בתואנה שמדובר בסגולה לפיריון? האנושות עוסקת בזה מאז שגילתה מה קורה שכפין נכנס לפות. או אם תרצו, מאז שחווה נגסה בפרי עץ הדעת. הקאמה סוטרה נכתב או נאסף בהודו ככל הנראה לפני אלפיים שנות, ועד היום הוא נחשב לאחד הכתבים החשובים והפרובוקטיביים ביותר בנושא המיניות, התנ"ך של המיניות אפילו. בספר שמות נכתב שבעל חייב לאשתו את עונתה (סקס, כאילו) וחז"ל אף מחייבים את הגברים לענג את נשותיהן לפחות פעם בחודש. ואיכשהו, זה נראה שמה שהיה נושא בוער לדיון אצל אבותינו, אצלנו הפך להיות משהו שמשאירים לשעות הקטנות של הלילה. בלחש.
ובכן, בלונדון נפתחה תערוכה מטעם המכון לסקסולוגיה, והיא מציגה את האבולוציה של חקר המין, מן הקאמה סוטרה ועד לסרטיו של וודי אלן והמאבק באיידס. התערוכה היא אוסף מרשים של פריטים שלוקטו בין השאר בידי סר הנרי וולקאם, על שמו קרוי המוזיאון בו מוצגת התערוכה, ובהם אפשר למצוא מפסלונים המתארים אקטים מיניים, דרך ויברטורים קדומים, ועד אותות בצורת אברי מין זכריים מהתקופה הרומית.
התערוכה נקראת Undress Your Mind וכשמה, היא מנסה להיאבק בטאבואים שנוצרו לאורך השנים סביב עניין המיניות, להוציא אל האור את הנושא המרתק הזה ולפרוץ את המבוכה שסביבו. זה נשמע טריוויאלי, אבל התערוכה מספרת סיפור די מדהים על מאבק של רופאים וחוקרים בעלי שם, בממסד השלטוני והרפואי בנסיון להפוך את מחקר המיניות ללגיטימי.
סיפורנו מתחיל בברלין 1933, ימי עליית המפלגה הנאצית. הרופא והסקסולוג היהודי מגנוס הירשפלד עומד בכיכר האופרה בברלין, ורואה את כל עבודת חייו כחוקר מיניות האדם עולה באש בידי חיילי המפלגה הנאצית. הירשפלד הקים את המכון לסקסולוגיה בברלין בימיה העליזים והליברליים של רפובליקת ויימאר. הוא ליקט מאות ספרים ומחקרים יקרי ערך וחד פעמיים בנושא מיניות האדם, ערך ניסויים ושאלונים, במטרה להבין את הנושא על כל צדדיו. כן, גם הומוסקסואליות וטרנסג'נדריות. בתערוכה ניתן לראות צילומים שלו עם אשתו כמו גם צילומים שלו בלבוש נשי, מעוטר בשפם, כמובן. הירשפלד עצמו אף ערך את ניתוח המין הראשון בלילי אלבה, שנולדה כאייגנר מוגנס ווגנר, ונישואיה לאהובתה בוטלו היות שהחוק הגרמני לא הכיר בנישואים בין אשה לאשה. מיותר לציין מדוע המפלגה הנאצית חפצה בהעלמת הנושא, אבל זוהי רק תחילת הדרך.
בין החוקרים המוצגים בתערוכה אפשר למצוא אנשים מוכרים גם בתרבות הפופולרית של ימינו כמו זיגמונד פרויד, שבין השאר טען שהדרך לנפש יציבה היא בסיפוק מיני, אלפרד קינסי – חוקר המין שרבים מכם בוודאי ראו את הסרט על חייו בכיכובו של ליאם ניסן (והתאכזבו לגלות שאין שם כל כך הרבה אקשן כפי שהיה מצופה מסרט בנושא, או שהוא לא יורה באף אחד) והזוג מאסטרס את ג'ונסון שוודאי מוכרים לכם מהסדרה "הסקס של מאסטרס" (אני יכולה להגיד לכם, דרך אגב, שהסיפור האמיתי שלהם מעניין הרבה יותר מהטלנובלה הלעוסה של שואוטיים).
יותר מאלה, שמחתי לגלות את סיפורן של נשים חוקרות שהיו חלק פעיל בחקר המיניות והביאו לפריצות דרך משמעותיות בתחום. מארי סטופס, לדוגמה, רופאה, חוקרת מאובנים, משבחת גנים ופמיניסטית בריטית שהחלה לבדוק את עניין אמצעי המניעה בתחילת המאה העשרים ולעשות את הצעדים הראשונים אל עבר הגלולה למניעת הריון. סטופס ערכה על עצמה ניסוי בו מדדה את החשק המיני שלה לאורך החודש, תוך שהיא מציינת מה היא מרגישה ואיך היא מרגישה את זה. זהו גרף מאלף שאמנם נדמה כמובן מאליו כיום, אבל אז נתן את המיפוי והמפתח לילודה ופיריון.
האנתרופולגית האמריקאית מרגרט מיד גילתה שלמיניות יש בהכרח הקשר תרבותי, כאשר חקרה שבטי ילידים בדרום האוקיינוס השקט ולמדה את היחס המתירני של הילידים "הפרימיטיביים" בסמואה למיניות אל מול יחסם השמרני של האמריקאים "הנאורים".
החלק המרתק ביותר בתערוכה הוא סרט תיעודי קצר בן 38 דקות, בו מרואיינים בני נוער אמריקאים על מיניות, טרנסג'נדריות ומגדר. זהו חלון מרתק אל נפשם של הצעירים האמריקאיים, מכל הקשת המגדרית, מא-מיניים ועד לטרנסג'נדרים, על הבלבול והמבוכה, וגם הגאווה והמיצוי העצמי שבנושא.
התערוכה תוצג עד ספטמבר 2015 במוזיאון וולקאם קולקשן בלונדון ובתוכה תהיינה גם תערוכות מתחלפות, בין השאר בנושא פורנו והעמקה לתוך כתביו של פרויד.
אתר התערוכה: www.wellcomecollection.org
קרדיט תמונה ראשית: Science Museum / Science and Society Picture Library
